החלטה בתיק רע"א 11575/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ש' סירוטה) מיום 18.11.04, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש למתן סעדים זמניים נגד המשיבים.

2.        בשנת 1971 חתמו המשיב 5 ואחיו המנוח (להלן - האב המנוח) הסכם  לייסודה של המשיבה 1 (להלן - השותפות). במסגרת ההסכם נקבע, כי עם מותו של אחד השותפים יבוא תחתיו ילדו הבכור, ובלבד שהגיע אותה עת לבגרות. בחודש ינואר 1978 נפטר האב המנוח. בעקבות כך, חתמו ביום 21.2.78 המשיב 5 והמשיב 2, בנו הבכור של האב המנוח (להלן - הבן הבכור), על הסכם שותפות חדש. במסגרת הסכם זה צוין, כי על אף שהבן הבכור ישמש כשותף הפעיל בשותפות, הרי שהרווחים אשר יופקו מיועדים עבורו, עבור אמו, היא המשיבה 4, ועבור שני אחיו הקטנים, בחלקים שווים. יצוין, כי המשיב 3 הינו אחד מאחיו הקטנים של הבן הבכור. בחודש יולי 1978 נחתם הסכם בין הבן הבכור לבין אמו ושני אחיו הקטנים (להלן - ההסכם המשפחתי). במסגרת הסכם זה התחייב הבן הבכור כי חלקו ברווחי השותפות, כמו גם ב"רכוש המשותף" (ככל הנראה הכוונה הינה לנכסי השותפות), יתחלק שווה בשווה בין ארבעת הצדדים להסכם. בהסכם המשפחתי אף הצהיר הבן הבכור, כי הוא משמש כנאמן של אמו ושל שני אחיו לגבי חלקיהם ברכוש האמור. בשנת 1994 נפטר אחד מאחיו הקטנים של הבן הבכור (להלן - האח המנוח). בחודש יוני 1995 מונה עו"ד הנדלר (להלן - הנדלר), אשר שימש כעורך דינה של השותפות, כמנהל עיזבונו של האח המנוח. בשנת 2002 שוחרר הנדלר מתפקידו, ותחתיו מונה המבקש כמנהל העיזבון.   

3.        בעקבות חילוקי דעות אשר התגלעו בין המשיב 2 למשיב 5 ביחס לשותפות, ומתוך כוונה להביא לכדי חיסולה של השותפות, הגיעו השניים בשנת 2002 לכדי הסכם בוררות. במסגרת ההסכם נמסרו המחלוקות בין הצדדים להכרעתם של שני בוררים: הנדלר ורו"ח ביק, הוא רואה החשבון של השותפות. ביום 28.10.03 ניתן פסק בוררות (להלן - פסק הבוררות), במסגרתו הוחלט, בין היתר, על מימוש מהיר של נכסי השותפות. נפסק, כי יש להשלים את מימוש הנכסים ואת פירעון ההתחייבויות עד ליום 1.10.04. עוד נקבע בפסק הבוררות, כי על המשיב 2 לשלם למשיב 5 סך של 2.1 מיליון דולר. ביום 14.9.04 הגיש המשיב 5 בקשה לאישורו של פסק הבוררות. כן הגיש הוא בקשה להטלת עיקולים על נכסים שונים של המשיב 2, לשם הבטחת ביצועו של פסק הבוררות (הליכים אחרונים אלו יכונו להלן - תובענת הבוררות). ביום 20.9.04 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' ש' שילה) את בקשת העיקול האמורה במעמד צד אחד.

4.        ביום 22.4.04 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה נגד המשיבים. במסגרת התובענה עתר המבקש, בין היתר, לצוות על השותפות להתיר לו לעיין בספריה ולמסור לו את המסמכים והנתונים הדרושים לשם חישוב חלקו של העיזבון בשותפות. כן התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בתשלום 12.5% משוויה של השותפות, על פי ההתחשבנות שתיערך בעניין זה (להלן - הסעד הכספי). לטענת המבקש, אף שהאח המנוח לא שימש כשותף בשותפות באופן פורמאלי, הרי שמבחינה מהותית ולאור נסיבות העניין יש לראות בו כשותף. משכך, זכאי העיזבון לקבל לידיו את חלקו היחסי של האח המנוח בשותפות. במסגרת התובענה, הגיש המבקש ביום 21.10.04 בקשה למתן סעדים זמניים, חלקם במעמד צד אחד (להלן - הבקשה לסעד זמני). עיתוי הגשתה של בקשה זו נבע, כך לטענתו, מהמידע שנחשף בעקבות הגשתה של תובענת הבוררות. בבקשה לסעד זמני עתר המבקש, בין היתר, לאסור על המשיבים להוציא את פסק הבוררות אל הפועל. עוד ביקש הוא כי ייאסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בנכסיהם וכן בנכסיה של השותפות. בו ביום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה במעמד צד אחד. לאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים, החליט בית משפט קמא ביום 18.11.04 לדחות את הבקשה לסעד זמני, וממילא אף ביטל את הסעדים הארעיים שהוענקו. עם זאת, מינה בית המשפט רואה חשבון לשם בחינת ספרי השותפות. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.        משעיינתי בטענות המפורטות הנזכרות הן בבקשת רשות הערעור והן בתשובות לה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות. עילתה הבלבדית של התובענה אותה הגיש המבקש, ככל שנוגעת היא לסעד הכספי הנתבע על ידו, הינה היותו של האח המנוח שותף בשותפות. אולם, כפי שקבעה הערכאה הדיונית, ההסכמים והמסמכים השונים הנוגעים לעניין, כולל ההסכם המשפחתי, אינם תומכים במסקנה זו. תחת זאת נראה, לכאורה, כי ההסכמה אשר הושגה עד דעת כל הנוגעים בדבר הייתה כדלקמן: הבן הבכור לבדו ימלא את מקומו של האב המנוח כשותף בשותפות, ואילו זכותם של האם ושל שני האחים הקטנים (ובכללם האח המנוח) ביחס לנכסי השותפות תוגבל למישור היחסים שבינם לבין הבן הבכור. משכך, יש לקבוע כי המבקש לא עמד בדרישה שעניינה הוכחה לכאורית בדבר קיומה של עילת תובענה (ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). די באמור עד כה כדי לדחות את הבקשה דנא, מבלי שנידרש להכריע ביתר טענותיהם של המשיבים. נדגיש, כי קביעתנו האמורה מתייחסת אך ורק לעניין הבקשה לסעד זמני, ואין בה כדי לקבוע מסמרות ביחס לתוצאת ההליך העיקרי. אף אם נאמר כי האח המנוח לא היה שותף בשותפות, הרי שאפשר ועומדות לעיזבון זכויות רכושיות כלפי המשיב 2, בין היתר מכוחו של ההסכם המשפחתי. עם זאת, משהסעד הכספי שנתבע על ידי המבקש במסגרת תובענתו לא הושתת על עילה זו, ולו באופן חלופי, אין מקום להיזקק לעניין במסגרת הבקשה שלפניי. עוד יוער, כי במסגרת תשובתו לבקשת רשות הערעור, השיג המשיב 5 על החלטת בית המשפט המחוזי ככל שנוגעת היא למינויו של רואה חשבון. דא עקא, משלא ביקש הוא רשות לערער על ההחלטה, ומשהחלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור מטעם המבקש - שוב אין מקום להידרש לטענותיו של המשיב 5 בעניין זה. 

6.        הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבים 1 ו-5 (יחדיו) בסכום של 15,000 ש"ח ובאותו סכום לזכות המשיבים 4-2 (יחדיו).

           ניתנה היום, ח' באדר א' תשס"ה (17.2.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: